|
|
68 פרק שביעי וְכַאֲשֶׁר הִנְּךָ מַגִּיעַ, נִרְאוֹת הַמַּדְרֵגוֹת כְּאִלּוּ הֵן מִשְׁקָלִים שֶׁפּוֹרֵץ מֵהֵם הָרִיתְמוּס ! הָאִישׁ מַתְחִיל לִבְעֹר וּלְהִדָּלֵק וְכִמְעַט נֶחֱלַק לַחֲלָקִים בִּשְׁבִיל יְרִידָה אַחֶרֶת ; פְּסִיק [ חַיִץ ] חָזָק אֶל עֵבֶר יָתֵד רְחוֹקָה מְאַפְשֵׁר לוֹ יַצִּיבוּת . אוּלָם סִבָּה [ כָּלְשֶׁהִי ] גָּרְמָה לוֹ לִצְנֹחַ כְּגוּשׁ אוֹר שֶׁנּוֹפֵל בְּתַחְתִּית הַסֻּלָּם וְהוּא מִתְנַפֵּץ לְלֶהָבוֹת קְטָנּוֹת שֶׁפִּתְאֹם מַקִּיפִים אוֹתָן אֲנְשֵׁי הַצִּפִּיָּה הַיּוֹצְאִים מִקִּירוֹת הַמִּבְנֶה . לפנינו דגם שיר, שבו הצופן של "שירה המדברת על עצמה" הוא גלוי, שכן מושאו הישיר הוא תהליך היצירה, החוויה והשיר, מצד אחד, והמשורר וקהלו, מצד אחר . שיר זה משלב בתוכו כמה מודלים כדלקמן : א . התקשרות הפרטים זה לזה ברובד הנגלה מצויים סימנים ברורים, לכך שהשיר לא מוסב רק על המציאות אלא גם על עצמו . ההתכוונות העצמית בשיר נובעת מבפנים, מתוך השיר עצמו ומכליו : "מִצֵּלָע הַפְּעָלִים נוֹבְעִים הַשֵּׁמוֹת, וּמִמַּעְיָן הַשֵּׁמוֹת נוֹבְעִים הַפְּעָלִים" ( שורה 1 ) . שורה זו מעידה על השיר, כי המילים עושות ...
To the book |
|
|