46 פרק רביעי מִמַּה שֶׁאָמַר וּמִמַּה שֶׁכָּתוּב לַשָּׁוְא, וְהָאוֹר מְנַקֶּה אֶת הַדַּפִּים וְאֶת זִכְרוֹנִי בְּלֹבֶן הַשַּׁחַר הֶהָרוּג שיר זה מכניס את הקורא למצב של חוסר מנוחה כבר מן השורה הראשונה : "מְשׁוֹטֵט בִּשְׁנָתִי אִישׁ הָאוֹר" דרך השוטטות או המעבר ממקום למקום של "אִישׁ הָאוֹר", אשר מפריע את מנוחתו ואת שנתו של הדובר . בשורות הראשונות הקורא נתקל בדיאלקטיקה של אור וחושך : החושך מאופיין על ידי השינה, תהליך הכתיבה של הדובר בשיר והפינה הנטושה, כשלצדם מופיע "אִישׁ הָאוֹר", הלוא הוא המשורר האחר, המנסה להוציא את הדובר בשיר ממצב החשכה שבו הוא שרוי . התחושה העולה מן השיר היא שהמשורר נמצא בשלב הראשון של תהליך היצירה, שהוא הופעת הרעיון המקורי של יצירת שיר . הרעיון המקורי של היצירה הפואטית הוא מעורפל וחסר תוכן לגמרי כמו זיכרונו המעורפל של הדובר, ובשום מקרה אי - אפשר לשעבד אותו לסמכות האינטלקט, לפי התיאוריה של המשורר המצרי, צַלַאח עַבְּד אל - צַבּוּר 2 אשר מונה שלושה שלבים ליצירת שיר ומקביל אותם ( 1931 - 1981 ) , לחוויה הצוּפית . לפי עַבְּד אל - צַבּוּר ( 1969 ) , הרעיון הראשוני ליצירת שיר דומה ל"וַא...
To the book