תובנות מאוחרות על מוות ואהבה

150 | ד"ר אנדרה מטלון אני מצאתי עצמי מעורב באורח לא צפוי בטיפול מסוג שלא הייתי מוכן לו — אשפוז בית . פצעי הלחץ היו כבר עמוקים וגדולים מאוד ובתוך פחות מחודש התקשה קורט לאכול מזון מכל סוג שהוא והיה במצב של הכרה חלקית . בני המשפחה, וכמותם גם המדריך שלי שהיה רופא המשפחה האישי שלהם בעבר, השלימו עם הבלתי נמנע והתכוננו למותו . הם זכרו כי לאורך עשר השנים הקודמות ביקש לעתים קרובות למות בבית, במיטתו שלו . עשרת הימים הבאים היו הקשים ביותר בחיי הרפואיים . המדריך שלי הטיל עליי את המשך הטיפול בקורט . בסוף יום עבודתי, הייתי מגיע לבית לבדוק אותו או לדבר עם רוזיקה ואנה . רוב שיחותינו נסובו על מוות וגסיסה ועל הגישות הפילוסופיות השונות כלפיהם . המדריך שלי הנחה אותי לקרוא את On Death and Dying מאת ד"ר אליזבת קובלר - רוס, פסיכיאטרית אמריקאית שראיינה חולים סופניים . אנה נהגה להתחמק מרוב הפגישות המשותפות שלנו, אך באותה עת עוד לא היו לי ההבנה והבגרות הנדרשות כדי להיות ער לסבלה . הייתי מוצף לגמרי ברגשותיי . אני זוכר היטב את הפחד והדאגה שהתעוררו בי בכל פעם שהיה עליי לצאת לביקורי בית . היה זה כאילו אני עצמי עובר...  To the book