פרק ד הרמב"ם: דוגמה ללא דוגמטיות

34 אמונה שאינה מגיעה לעיקר בנעוריו בישיבת וולוז'ין היוקרתית . מסופר שבאחת השבתות ישבו ביאליק ושניים מחבריו בחדרם ועישנו . אחד הרבנים עבר בסביבה, הציץ בחלון והזדעזע לראות שלושה מתלמידיו מחללים את קדושת השבת . הוא מיהר להיכנס לחדר ותבע לדעת מה פשר מעשיהם . אחד התלמידים קם מבולבל ונבוך וגמגם, "הרב, אני לא יודע איך יכולתי להיות טיפש כל כך, אבל שכחתי לגמרי ששבת היום ! " אחריו סיפק התלמיד השני הסבר משלו : "הרב, איכשהו שכחתי שאסור לעשן בשבת ! " ביאליק קם בשלווה, פנה לרב הזועם ואמר, "רבי, אני מצטער כל כך, פשוט שכחתי להסיט את הווילונות" . שני התלמידים הראשונים טענו שעברו על ההלכה בשוגג ולא עלה על דעתם לחטוא במתכוון . ביאליק, לעומתם, אישר שחטא במזיד . במקרים מסוימים, אנשים המפרים בשוגג מצווה מהתורה צריכים לכפר על כך בדרך כלשהי, אך מובן שאין להכלילם בקטגוריה של אלה החוטאים במזיד . הרמב"ם מתעלם מן ההבחנה הזאת וכורך יחד את הכופרים במודע ואת הכופרים שלא במודע באגודה אחת : אנשים שאינם נכללים בכלל ישראל ואינם זוכים לחלק בעולם הבא . 12 מדוע דבק הרמב"ם בעמדה זאת ? מכיוון שאין לו, בעצם, ברירה : הוא מחויב...  To the book