קולו של האני האימהי – רגשות אשם

פרק בנ : אימוץ המודל הגברי | 59 שרה בחרה להשתמש בשירותי התינוקייה שבמכללה . המכללה מאפשרת לאימהות המיניקות להיניק את התינוקות לפי הצורך, והמטפלות אף שולחות מסרון לאימהות כדי להודיע להן על שעת ההאכלה . בדרך זו ניתנה לשרה האפשרות לשהות יותר זמן עם התינוקת שלה, אף כי לפרקי זמן קצרים . אולם עבור שרה, אין בתינוקייה כדי לצמצם או להעלים את רגשות האשם . אדרבא, התחושה קשה יותר : "אני רק מאכילה אותה ובורחת" . התחושות של שרה קשות, ומלוות בכאב לב לא רק על עצם שהותה של התינוקת עם אנשים אחרים, אלא גם על חוסר הנוחות של התינוקת בכל בוקר . רגשות האשם שלה גורמים לפיצול של העצמי : היד שמרימה את התינוקת בבוקר ושמה אותה בתינוקייה, מופעלת על ידי האני הנשי, ואילו הלב הכואב הוא הדובר של האני האימהי . הקול המבטא את רגשות האשם הוא קולו של האני האימהי, המבטא את הגעגוע למימוש המסורתי המוכר . שרה מוצאת את הפתרון המאפשר לה להדוף את האני האימהי, ולפנות מקום למימוש האני הנשי . משפט החוזר בדבריה כמו מנטרה, משייך את חוסר הנוחות של הבת התינוקת ואת העדר הזמינות שלה עצמה כאם ( "לא איתה מאה אחוז" ) , לאני האימהי בגרסה משופ...  To the book