בין האישי לבין המקצועי – חיבורים תאורטיים ומחקריים

פרק 11 : מזהות ועד חינוך : תובנות מהמסע המחקרי | 153 אין מדובר במקרה זה על טראומה חדה וקיצונית, אלא על טראומה הנגזרת מחיים במציאות מתמשכת של דיכוי ואפליה חברתיים, "טראומה עיקשת״, כפי שמכנָה זאת אפי זיו ( 2012 ) . לטענתה, מושג זה מרחיב את ההגדרה הרפואית 1 כאירוע קיצון . הוא כולל בתוכו את השפעתם של "מצבים חברתיים לטראומה דכאניים מתמשכים על הנפש״ ואת ההשלכות של "תנאי דיכוי מתמשכים בזמן הווה ( סקסיזם, גזענות, הומופוביה, לאומנות ) ״ ( שם, עמ׳ 55 ) . גם במקרים אלה מדובר בטראומה שמשמעותה המילולית היא כידוע "חבלה״ . משמעות זו מתכתבת עם המושג "פצעי זהות״ ( מלכה וקרומר - נבו, 2012 ) , שמתייחס לזהות האתנית - עדתית ולביטויים מופנמים של תחושות כגון נחיתות ובושה, שנאה עצמית וניכור . יש לציין כי מצב זה אינו ייחודי לאוכלוסייה המזרחית בישראל . הוא משותף לקבוצות מדוכאות שונות ( על רקע מגדרי, מעמדי, דתי וכן על רקע נטיות והעדפות מיניות, גיל, מוגבלויות ועוד ) . עם זאת, חשוב להדגיש שבישראל עדתיות וטראומה קשורות זו בזו באופן שמתבטא גם בשיעורי מצוקה ( דיכאון וחרדה ) גבוהים יותר אצל מזרחים יחסית למקביליהם האשכ...  To the book