אחיזת מכשיר הכתיבה

240 | הילד בקצה העיפרון | דפנה ילון ילדים צעירים ניתן לזהות הבדלים בלחץ האצבעות על הצבע בנסותם לדייק בקרבת קווי המתאר של הציור לעומת לחץ הצביעה במרכז הצורה . כשהם גדלים, כבר אין הפרשי לחץ מסוג זה ( 1970 Schneck & Henderson, ) . אף שמדובר בתהליך הבשלה, קידום המיומנויות של כף היד בגיל הצעיר מוביל לזירוז ההתפתחות ולהשגת אחיזות מתקדמות יותר . ילדים מטאיוואן ומיפן משיגים את עמיתיהם מארצות הברית ומאירופה, כנראה בשל השימוש השגור שלהם במקלות אכילה ( 1998 Tseng, ) . הבשלת האחיזה מתקדמת בהדרגה אל עבר הפריפריה, והמרחק בין האיבר הפועל לבין המוח המפקח עליו הולך וגדל – מלפיתה של כף היד כולה ועד לשימוש בפרקים הדיסטליים ( הקיצוניים הרחוקים ) של שלוש אצבעות בלבד . הבשלת המבנים הנירולוגיים, המופקדים על תפקודי המוטוריקה העדינה, איטית מאוד . רק סביב גיל 11 הם מגיעים למלוא היעילות מבחינת המהירות והדיוק, ורק אז מושגת אוטומטיזציה מלאה של הכתיבה . מחקר בקבוצת ילדים ימניים בני 7 - 9 הראה, כי ככל שאחיזת העיפרון הייתה מפותחת יותר, כך התקיימה גם צידיות מוחית מובחנת יותר בכישורי שפה וגברה הבנת הנקרא . על סמך תוצאו...  To the book