דרישות מיותרות בהוראת כתיבה

66 | הילד בקצה העיפרון | דפנה ילון בעבר הקפידו מאוד על כתיבה תמה ואף ייחדו לה שיעורים, עד כדי כך שצורת כתב היד הייתה המדד להישגים . בעשורים האחרונים ניכרת בעולם כולו ירידה בהוראת הכתיבה . יש המפקפקים בחשיבותה של הכתיבה התמה, רואים בה הגבלה של החופש בעיצוב האותיות וטוענים כי היא פוגעת גם בחופש ההבעה הגרפית . ואכן, פעמים רבות דווקא ההתרחקות מתקן הכתב מייעלת ומזרזת את הכתיבה ( 1996 Graham & Weintraub, ) . מידת ההקפדה על צורתן התקנית של האותיות משקפת מוסכמות חברתיות בחברה נתונה . חלק מהתרבויות בעולם מחשיבות מאוד כתיבה תקנית מדויקת ומובנֵית של כל אות . חברה שמערכת הכתב מהווה בה סמל מרכזי לזהוּת, או חברה התופסת את כתב היד כביטוי לטוהר ולכבוד, תקפיד על אחידות באמצעות הוראת הכתיבה במסגרת ממוסדת ואפילו דרך חקיקה ( האלידיי, 1996 ) . דומה כי קיים קשר בין מידת הדמוקרטיה בחברה לבין הדרישות להשכלה ולחִברוּת המוצגות כבר בגיל צעיר . כך למשל בעידן הסובייטי נועד הא"ב הקירילי לאחד בין כל הלאומים בברית המועצות, לרבות אלה ששפתם המקורית לא הייתה רוסית . בקרב משפחות רבות של יוצאי ברית המועצות בישראל ניכרת גם...  To the book