כתיבה ידנית כבסיס לכתיבת תוכן

20 | הילד בקצה העיפרון | דפנה ילון נראה לעין של שפה דבורה ( Athènes, Sallagoïty, Albaret, & Zanone, 2003 ) , ועד הגדרות מורכבות ודקדקניות המתמקדות בהיבטים התפקודיים שלה . דוגמה לסוג השני היא ההגדרה של גרטראוד הויס, ולפיה כתיבה היא פעילות גרפומוטורית, אינדיבידואלית, אסתטית, סמנטית, מכוונת, רצונית וקוגניטיבית, שיש לה היבטים תקשורתיים, אינפורמטיביים, מצרפים, מבהירים, מארגנים ומַבנים ( 1993 Heuss, ) . הצלחה בלימוד כתיבה מתבטאת בביסוסו של תהליך אוטומטי, יעיל, מובחן ומדויק ובקבלת תוצר קריא ומאורגן היטב . הגדרתה של הויס את הכתיבה מראה לא רק את רוחב היריעה של הנושא, אלא גם את היעדים החינוכיים הרבים הכרוכים בו . ריבוי התפקודים התקינים הנדרשים בתהליך הכתיבה מצביע על שפע המכשלות האפשריות בדרך לרכישת המיומנות, ולאחר מכן במימוש היום - יומי של מיומנות בסיסית זו כדי להפיק תוצר בעל ערך . לימוד הכתיבה הידנית הוא תהליך של רכישת טכנולוגיה . מטרתו להביא לשליטה בכלי לשוני - אינטלקטואלי המשמש לארגון ולתיעוד של ידע, מחשבות ורגשות . עם הפיכת הכתיבה לפעולה אוטומטית, כתב היד נעשה לאמצעי "שקוף" ; ככל שפוחתת המוד...  To the book