׳פחונים אחדים פזורים בשדה שעורה׳: קריאה בראיונות ארכיוניים

60 | פרק שלישי אותנו אליו [ . . . ] זה נמשך ונמשך עד שעברו שלושה חודשים ואז פקעה זכותי לעבור ממעברה למעברה ולהגיע לקריית טבעון . האכזבה היתה מרה . נאלצנו להישאר במעברת עזתה . רגזתי מאוד והפסקתי לדבר עם מנהל המעברה . אז פנה אלי אחד מחברי בית הגדי והציע לי עבודה אצלו כאחראי על העובדים בכרם . הסכמתי והתרגלתי לצאת לעבודה שונה לגמרי מתעסוקתי במרוקו . מהכרם עברתי לעבודה באבטיחים, להוצאת תפוחי אדמה, גזר, ולבניין . לאט-לאט התאהבתי בארץ ישראל על אף התנאים הקשים . שנה ושלושה חודשים בפחון עם ארבעה ילדים קטנים עד שקיבלתי את הבית הזה, אותו לא החלפתי במשך כל השנים . רחל אוליאל, ילידת מרוקו, משדרות ( התראיינה עם בעלה מתתיהו, יליד מרוקו ) : [ בחיפה ביקשנו להיות קרובים לירושלים לקרובי משפחה שהגיעו ארצה ] [ ] קודם לכן ואמרו לנו ששדרות קרובה מאוד לירושלים וגם לא רחוקה מחיפה . הנסיעה במשאית התמשכה כמובן . היו אתנו עוד תשע משפחות עם כל החפצים . הצפיפות היתה איומה עם שני ילדים קטנים ותינוקות בזרועות האמהות . לנו היו שניים, בגילים שלוש שנים ושישה חודשים . אחרי ארבע שעות נסיעה כזאת הגענו בלילה לשדרות . קיבלנו...  To the book