׳והשוק, כדרך שוקי המזרח, מלא כל טוב׳: סיפורו של גבול, בני מיטיב, נירים

| קריאה בספרות תיעודית של ותיקי הקיבוצים הראשונים בדרום 77 שצוטט לעיל, מברכים בלבם ובשיחותיהם על בואם של היהודים ועל החידושים שהם מביאים עמם ; ואילו האחרונים חוששים ׳שקרבתם היתרה של היהודים 96 תחבל בפרנסתם ותשבש את נתיבי ההברחה׳ . אבל גם עוינותם של אלה חולפת לאחר שאחד מהם נפצע מאש בריטית במהלך פעולת הברחה והמחבר מטפל בו 97 במסירות . אף מנקודת מבטם של שליטי האזור הבריטים, הנחת ׳הצינור הציוני׳ היא פעולה מבורכת ורצויה לכל הצדדים, כמו שמפרט מיטיב : רק לאחר לחצים מרובים של המחלקה המדינית של הסוכנות בירושלים והבטחות שלכל אורכו של הצינור תוקמנה תחנות אספקת מים לבדוים, נאותו הבריטים לתת את אישורם . אולם תנאי התנו שהצינור לא יחצה אדמות פרטיות ויעבור רק לצדן של דרכים ציבוריות . דבר זה האריך את הצינור בקילומטרים רבים, אולם ברירה לא הייתה . חלק מכוונת הבריטים הייתה להאריך את הצינור ככל האפשר, כדי שבדוים רבים השוכנים לאורכו 98 [ ] ייהנו ממימיו . . . בשנות הבצורת התדירות באזור . זאת ועוד, מפקד המשטרה הבריטית בנגב, קפטן סקוט, ׳נוצרי אדוק, ראה בישיבתו בנגב שליחות אנושית ודתית . במבצע העברת צינור המים ...  To the book