דיור בר–השגה

פטר וולבן 140 ביזור סמכויות מבחינת הנקר . לאחר זמן מה סיבי העצה נעשים כה שבריריים, שעבודת הבניין נעשית קלה בהרבה . בסופו של דבר המלאכה מושלמת, והחור מוכן למגורים . אך הוא עדיין אינו מספיק מבחינת הנקר השחור, שגודלו כעורב, ולכן הוא חוטב כמה חורים במקביל . באחד מהם הוא מגדל גוזלים, באחר הוא ישן, והשאר משמשים אותו לשנות אווירה . בכל שנה החורים עוברים שיפוץ, ופיסות העץ שלמרגלות העצים מעידות על כך . השיפוץ דרוש מכיוון שאי – אפשר לעצור עוד כעת את הפטריות שחדרו למרחב . הן ממשיכות בזלילתן אל מעמקי הגזע והופכות כך את העצה לדייסה לחה, שאינה סביבה טובה לגידול גוזלים . בכל פעם שהנקר מפנה את הפסולת הרטובה הזאת, חור הקינון מתרחב מעט . בשלב כלשהו הוא נעשה גדול מדי, ובעיקר עמוק מדי מבחינת הגוזלים, הנאלצים לבסוף לטפס מתוכו ולצאת למעופם הראשון . כעת מגיע זמנם של דיירי המשנה . אלה מינים שאינם יכולים לבנות בעצה בכוחות עצמם . למשל הסִיטָּה האירופית, ציפור הדומה לנקר אך קטנה ממנו בהרבה, מנקרת כמוהו בעצה המתה בחיפוש אחר זחלי חיפושיות . היא אוהבת לבנות קינים בחורי הקינון הנטושים של הנקר המנוקד . אך יש לה בעיה ...  To the book