ההליכה בראי הספרות והאמנות בישראל

המסע הישראלי-ציוני 117 זו — מציאות של חיים לאומיים אחרי אלפיים שנות גלות ונדודים — הוא סיפור של היאחזות בקרקע, העמקת השורשים והתחקות אחר הצמיחה . והנה כאן, כבר מלכתחילה, הולכת ומשתלטת בספרות — תופעת הנוסעים בדרכים, התרים את הארץ לאורכה ולרוחבה, ומדווחים בשפע של יצירות הנושאות כותרות כמו 'דרך שלושת הימים', 'מילקוט התייר', 'שוט בארץ', 'מסע יום אחד בארץ ישראל' וכדומה" ( ברלוביץ ,1992 168 ) . לדבריה, המשותף לסיפורי המסע הללו הוא הסקרנות הגדולה להתוודע מחדש אל הארץ, להכיר אותה באופן קרוב ואינטימי, כמו לדעת אישה : "ואכן המתיישב הראשון, כמו שחזר הביתה לאחר נתק כה ארוך, אינו מסתפק בהיאחזות בארבע אמות של סביבה אלא כמה להכרות ארצית, מרחבית, היכרות שמעתה והלאה תגדיר — הן את יישותו הלאומית, והן את אופיו וערכיו" . הארץ, למרבה האכזבה, מתגלה בפועל 47 וכן בכתובים לעתים כזרה ועוינת . לפיכך בסיפורי המסע נכללים תיאורים של אי-נוחות וטלטולים רבים בדרכים לא דרכים, שהייה באכסניות וחאנים שסיכנה את חיי הלנים, ואיומי שוד והרג מצד גזלנים בדרכים שוממות, בייחוד בשעות הלילה . המסע הסיפורי היה יכול להימשך יום או כמה...  To the book