|
|
אימת המלחמה 375 אַךְ גַּם כָּל שֶׁקֶט שֶׁיֶּשְׁנוֹ הוּא שֶׁקֶר . לֹא נִשְׁלְמָה עוֹד הָעֲוִית . עוֹד לֹא נִרְאוֹת ( אַךְ תָּבֹאנָה ) רוּחוֹת לֹא יְדוּעוֹת, חֲדָשׁוֹת כָּאֲדָמָה הַמִּתְחַדֶּשֶׁת, עַתִּיקוֹת כִּנְבוּאוֹת אֶת הָרָקָב כֻּלּוֹ לְהַכְרִית, דָּבָר חָדָשׁ לָצֶקֶת . וְלֹא תִּרְאוּהוּ ( הַאִם תִּרְאוּהוּ ? ) וְאוּלַי אֲנַחְנוּ לֹא נִרְאֵהוּ עוֹד — בַּמַּיִם אוֹ בַּחוֹל אוּלַי נָנוּחַ גַּם אָנוּ בָּעֵת הַזֹּאת . הַאִם אַתֶּם, בַּמַּיִם, תִּשְּׂאוּ עֵינַיִם מְצַפּוֹת ? אוֹ עֵינַיִם אֲדִישׁוֹת כַּמָּוֶת לְכַדּוּרִים וּמַפּוֹת ? בסער בגרסה שפורסמה במאסף הסיר שטרן שורות ובתים שנראו לו ככל הנראה פרשניים מדי והידק את השיר, הן מבחינת התחושה הקיומית כלפי המלחמה והן מבחינת המוסיקליות שלו . לפיכך, בגרסה המוקדמת שנמצאה בעיזבונו של שטרן יש כדי ללמד על מחשבת המשורר, ואולי גם על השינויים בהלך רוחו במהלך כתיבת השיר . בשורה הראשונה של הנוסח המוקדם פונה המשורר אל נמענים פנימיים הנמצאים "בַּמַּיִם", המטונימיים לים . הטון האלגי הנוצר מהכפלת המילה משקף את חוסר האונים של מי שמצויים בים, שאין ביכולתם ...
To the book |
|
|