חתימה: "פה בירושלים"

"מכתב ביניים" 357 כשם שמים עמוקים מעוותים פרופורציות ומטעים את העין המביטה בקרקעיתם ( מירון ,1991 268 ) . ואכן, כמו לכל אורך הפואמה, גם בבית האחרון, שבמרכזו העיר ירושלים בהווה — לא רק ההווה של העיר אלא גם זה של המשורר החי בה — התבוננותו של המשורר מרחיקה את משא העבר וחושפת את הממשי . ירושלים נזכרת בעוד שני שירים של שטרן, שניהם מאוחרים מהפואמה . בשיר "שחר בירושלים" ( עמ' 163 ) , שנכתב ב- 29 בנובמבר ,1947 בתגובה להחלטת האו"ם על הקמת מדינת ישראל, מתבונן המשורר בעיר ומקונן על הנספים בשואה שלא זכו לעמוד בירושלים ולשמוח על הקמת המדינה . השיר נחתם בשבועה נרגשת לשמירה נצחית על העיר : "מוּל אֶרֶץ יְהוּדָה, גָּלִיל וְעַד הַנֶּגֶב, / מוּלֵךְ, עִיר קֹדֶשׁ לָנוּ, שֶׁלָּנוּ, קִרְיַת-לֵב, / הֵן נִשָּׁבַע : יָבוֹא הַיּוֹם נָחֹן כָּל רֶגֶב, / נִדְבַּק בָּכֶם כְּקֶדֶם : — שְׁבוּעַת אֵמוּן וּכְאֵב" . לעומת זאת, בשיר שנכתב בתשי"ז ( עמ' 183 ) באה לידי ביטוי דווקא הדיכוטומיה הרגשית והקוגניטיבית בין הקשר העמוק של המשורר לירושלים ובין הכרתו בכך שמשא העבר מנוכר לגמרי לכאבו של היחיד : "יְרוּשָׁלַיִם, / הָיִית לִ...  To the book