"מכתב ביניים" 355 דלת זכוכית — הבית חודר אל הרחוב, ולהפך . הפרט נטמע בהמון ומתבטל : "פָּנִים עִם קְמָטִים לֹא-יָפִים, גּוּפוֹת לֹא-יָפִים נֶחְפָּזִים" . עליו לבחון מחדש את ההווה העירוני שבתוכו הוא חי, שבו העבר מחוק והעתיד מתנסח על דרך השלילה : "פְּרוּק מַשָּׂא-עָבָר יִתְהֶה מַה יָבִיא לוֹ עָתִיד-לֹא-יָדִיד" . הבית השישי בשיר נפתח בתקווה, מעין הבטחה : "מֵעֵבֶר לְאֹפֶק נָעוּל יֵשׁ נִצְנֵץ יִשּׁוּב כַּפְרִי" . כזכור, בשירתו המוקדמת של שטרן הכפר הוא מושא געגועים המנוגד לעיר הגדולה, וככזה, הוא מאפשר את הדיבור הפואטי . אולם כאן, היישוב הכפרי מייצג לא רק את משאלותיו של המשורר אלא גם את משאלותיו העמומות של דור שלם : "עָטוּף מִשְׁאָלוֹת לֹא-בְּרוּרוֹת שֶׁל דּוֹר" . שם התואר "נָעוּל" ( "אֹפֶק נָעוּל" ) מופיע גם בשירו של שטרן "באגם נעול ועתיק זה" שפורסם עשר שנים קודם הדֹאר לכן, ב- ,1931 בעיתון : "בַּאֲגַם נָעוּל וְעַתִּיק זֶה / שׁוֹכְנָה חָכְמָה רַבָּה וְדוֹמֶמֶת" ( עמ' 31 ) . מהי חוכמת האגם אין המשורר אומר במפורש, אם כי משׁוּרה אחרת, החוזרת בשיר זה פעמיים, עולה כי חוכמה זו היא ידיעת המוות : "הַג...
To the book