"מכתב ביניים" 343 לזה האינטלקטואלי ואשר בתוכו קיים החומר : "אִם כָּל הַקִּיּוּם הָאַרְצִי / הוּא פַּס-רִקְמָה צַר בְּשׁוּלֵי הַשְּׁחָקִים הָרֵיקִים" ; והתנאי השלישי מתאר במונחים פיזיים את הניסיון האנושי להתעלם משני התנאים הקודמים . הניסיון אינו צולח, ולכן הוא הופך להיות תנאי בפני עצמו : "אִם כָּל מַאֲמָץ מְמֻתָּח מָשׁוּל לִקְפִיץ מִתְפָּרֵק / וְגוּפֵנוּ נִלְכָּד וְנִשְׁבָּר כְּכָל שֶׁיָּחֵל לַחֲרֹג" . זו, כזכור, גם נקודת השיא בכישלונו של המשורר הצעיר, על פי וולף : המשורר מתאמץ להכניס "רגש לא מאולף שאינו מורגל בכללי השירה", המאמץ מוציא אותו משיווי המשקל, הוא מתעשת ומחפש "מפלט אלים בפיוטי" — ונכשל . במקום "חפץ שלם, עגול ומלא", נותרים "שברים" . המסקנה בבית השני ב"מכתב ביניים", שהיא גם נקודת המוצא לפואמה כולה, היא ויתור על עולם שיש לו פשר ורכיביו "מתיישבים אלה עם אלה" לטובת הכרה בכך ש"יִהְיוּ הַפְּרָטִים הַפְּגוּמִים תֵּיאַטְרוֹן כֹּל-כּוֹלֵל בִּגְבוּלוֹ / וְחַיֵּי יוֹמְיוֹם — בָּמַת הַסְּמָלִים לַמְנֻחָשׁ" . בהמשך הבית פותח המשורר סוגריים ומגדיר את הביטוי שהוא מציב במרכאות כפולות, "הַפָּג...
To the book