|
|
ארץ-ישראל כמחוז חפץ 305 העת בהכרה כי הדבר בלתי אפשרי . השיר רווי בביטויי כבילה וכליאה ( "הַלְּבָבוֹת הָעֲקוּדִים", "הָאֳפָקִים הָאַכְזָרִים, הַמְּעֻרְפָּלִים-סְגוּרִים", "בְּשַׁחַק-עוֹפֶרֶת", "בַּשְׁמָמָה", "בָּאֹפֶק הָאָטוּם-הֶעָמֹק", "מִלֹּעַ-הָאֶפֶס" ) , אולם לצד ההכרה באי היכולת להימלט ניצבת כל העת חתירתו של המשורר להבקיע דרך, באמצעות הקול ( "שַׁוְעַת הַלְּבָבוֹת הָעֲקוּדִים", "וַתְּיַלֵּל בַּשְׁמָמָה" ) , בתוך המרחב ( "בֵּין הָאֳפָקִים הָאַכְזָרִים, הַמְּעֻרְפָּלִים- סְגוּרִים", "וַתִּקְדַּח [ . . . ] בָּאֹפֶק הָאָטוּם-הֶעָמֹק", "לְמַלֵּט [ . . . ] מִלֹּעַ- הָאֶפֶס" ; ההדגשות שלי ) . שלושה דימויים בשיר רווחים גם בשירתו של 2 ביאליק, החזון, הנדודים והרעל, אולם אצל ביאליק הדימויים הללו הם חלק מתפיסת עולם לאומית מובהקת ואילו אצל שטרן הם חלק מחיפושיו של יחיד אחר נתיבי מילוט מתוך תחושת אין-מוצא אישית : "הָהּ, פִּרְשִׂי, נַפְשִׁי, שׁוּב כְּנָפַיִם מְבֹהָלוֹת / בְּדַרְכֵּךְ רַב . . . " . תחושת חוסר המוצא מקבלת ביטוי גם בשיר "אדר" שפורסם ב- 19 בינואר 1933 ב מאזנים : "מֵאָז בֹּקֶר מְעֻנָּן ...
To the book |
|
|