|
|
294 פרק רביעי חיים נגיד טוען כי מהשיר עולה "כאב העקירה מן הבית, פרי גזרת גורל רב-אונים" ( נגיד ,1974 12 ) , ואכן, בקריאה ראשונה נדמה שהקריעה מהמשפחה, המגולמת בהתפרצות האחות ( "אָז הִתְפָּרְצָה לְפֶתַע הָאָחוֹת בִּילָלָה, / בְּיִבְבַת תַּמְרוּרִים עַל רֹעַהַגְּזָר" ) , היא העומדת במרכז השיר . אבל בקריאה שנייה ושלישית עולה דווקא שאלת הגורל הנסתר והבלתי ידוע כשאלה המרכזית . לאורך השיר כולו פזורים מילים וביטויים המעמידים בסימן שאלה את מה שצופן העתיד : "לוּחַ-סְתָרִים", "לְאֵין-שֵׁם", "גּוֹרָל הָאָדָם", "גּוֹרָל הַהוֹלֵךְ", "גּוֹרָלָם הֵם", "דֶּרֶךְ פְּחָדִים הִתְגַּלְּתָה רְחוֹקָה, מְעֻרְפֶּלֶת" . לאור כל אלה, הצירוף "כְּאֵב-נִחוּשׁ", המופיע בשורה השנייה בבית הראשון, הוא המסמן את מקומו המדויק של הכאב ; יותר מהפרידה מהמשפחה, הכאב נעוץ במאמץ לנחש את העתיד לבוא ( "מָה עַל פְּנֵי לוּחַ-סְתָרִים שָׁם נִרְשַׁם ? " ) ובהכרה הברורה כי אי אפשר לנחשו . המילה "גּוֹרָל", המופיעה שלוש פעמים בשיר בצירופים שונים — "גּוֹרָל הָאָדָם", "גּוֹרָל הַהוֹלֵךְ", "גּוֹרָלָם הֵם" — מפקיעה את מקור החרדה מן האישי אל ...
To the book |
|
|