264 פרק שני עליצות בעיניהם ושחוק בפיהם . עוד רגעים אחדים ומלבבי נמחה זכר הכרך, שזה עכשיו עזבתיו . אטמוספירה אחרת לגמרי מקיפתני ( שטרן 1926 ) . בחלקה הראשון של הרשימה מציג שטרן הצעיר את ההבחנה הרומנטית השגורה בין הכרך לעיירה — "שני עולמות" . הכרך הומה וקר ואילו העיירה קטנה וחמה . ברור לגמרי מה יחסו של שטרן אל כל אחד משני אלה : הוא מעדיף את עיירת ילדותו "החביבה", שבה חיים בני משפחתו "החביבים", "עליצות בעיניהם ושחוק בפיהם", על פני הכרך . אבל להבחנה הרומנטית הזאת נוסף תיאור הכרך כ"פרוזי", כלומר כיומיומי ואולי אף ככרוך לבלי הפרד בחיים הממשיים, לעומת העיירה המתוארת כגן עדן אבוד ; השיבה מן הגימנסיון אינה אלא חופשה זמנית המחזירה אותו אל "אטמוספירה" אחרת מזו שבעיר, ממשית פחות, אידילית, וגם לשונו מתאימה עצמה אל הטבע האידילי, כפי שעולה מחלקה השני של הרשימה : בוקר, עם הנץ החמה יוצא אני לטייל בסביבות עיירתי להנאתי . אפפוני גני-עצים מצלים ושדות-תבואה, ההולכים ונעלמים מן העין . מברכים אותי נחלים בהמיתם השקטה מתוך סתר שיחים ורומזות אלי פינות חבויות בין הרים . השמש זה עתה התרומם ממעל לאופק, וזהרו הצנוע...
To the book