|
|
161 שֶׁל אִשָּׁה מְסוּרָה בִּשְׁעוֹת יוֹם וּשְשׁ עוֹת חֹששֶׁך וְשֵׁנִי אָז הָלַךְ לַהֲדֹף אֶת גַּלְגַּל-הַבַּרְזֶל הַכָּבֵד שֶׁל עוֹלָם בְּמַאֲמָץ שֶׁל שָׁבָץ — אָדָם שֶׁחַיָּיו נִבְלְעוּ בִּמְצוּלוֹת אֲפֵלוֹת וְקָרוֹת וְאִשָּׁה לוֹ אָבְדָה אֲשֶׁר אָהַב כִּי לִבָּה טֹרַף וְאַהֲבָתָה הַחַמָּה זֹהֲמָה בֵּין חוֹמוֹת אַכְזָרוֹת וְעֵינֵי הַחֹששֶׁךְ . וְשָׁנָה נֶעֶקְדָה כְּכִבְשָׂה מְהֻמֶּמֶת, אִלֶּמֶת . אָז רָצוּ אוּלַי, בְּחֻרְשׁוֹת עַל גְּבוּלוֹת, בִּנְחִילֵי כַּדּוּרִים, אֲנָשִׁים וְטַפָּם, וְנַפְשָׁם — בְּכַפָּם — אוֹ לִחְיוֹת אוֹ לָמוּת . וְאוּלַי אָז חָפְרוּ אֲנָשִׁים חֲלוּשִׁים מֵרְעֹב וַחֲשֹׁב, אֲנָשִׁים שֶׁנָשְׂאוּ חַיֵּיהֶם בְּגָאוֹן — אוּלַי אָז חָפְרוּ בְּיָדָם בְּאִמּוּץ מְפוֹקֵק אַחֲרוֹן מְחִלָּה לָאָדָם עִם קַן בֵּיצֵי מָוֶת, מִתְרַסְקָה אֶל פַּרְסוֹת גְּדוּדִים שׁוֹעֲטִים שֶׁל זְוָעַת בְּנֵי-אָדָם מְשֻלְהָבֶת . 162 אוּלַי זֶה הָיָה . שָשׁ נָה נֶעֶקְדָה כְּכִבְשָׂה נֶאֱלֶמֶת . וְאוּלַי אָז עָבְרוּ מִשְׁבָּרִים מִשְׁבָּרִים רִבּוֹאוֹת הָרַגְלִים וְטַנְקִים טוּרִים עַל פְּנֵי מ...
To the book |
|
|