|
|
112 אַל תִּרְחַק מֵאֲשֶׁר בַּיָּמִים וְלֵילוֹת יָנַקְתָּ, הֶחָלָב בּוֹ אִמַּצְתִּי אוֹתְךָ אַךְ אֵלַי וִימֵי עֲבָרִי . הַבְּדִידוּת שֶׁל אַחַת תִּהְיֶה-נָא בְּדִידוּת שֶׁל שְׁנַיִם, שֶׁל שְׁנַיִם-אֶחָד . שְׁחוֹר-עֵינְךָ יֻשְׁחַז, אַךְ יֵאָטֵם, תִּרְאֶה וְלֹא תִּרְאֶה הָעוֹלָם, מַבָּטְךָ יִפָּקַח רַק לִי, כַּאֲשֶׁר נֶאֱטַם גּוּפִי לְעוֹלָם, נֶאֱטַר, וְנִפְתַּח רַק לְךָ . תִּינוֹקִי, תִּינוֹקִי, אַהֲבָה לְךָ אַרְגִּישׁ רַק כִּכְאֵב . דוֹרְסִי הָאָהוּב, אוֹהֲבִי הַדּוֹרֵס וּפְצוּעַ-עֵינַיִם . תִּינוֹק, תִּינוֹקִי ד הסופר הוּא רָאָה עַצְמוֹ פַּעַם תַּחַת שָׁמַיִם נוּגִים אֲפֹרִים, נַעַר יָתוֹם בָּעוֹלָם . אַךְ מָה תִּרְאֶינָה הָעֵינַיִם הָאֵלֶּה, מַבִּיטוֹת בְּיָגוֹן עָכוּר בָּעוֹלָם ? לֹא תִּ רְ אֶ י נָ ה . עַל-כֵּן יִפְרֹץ מִלִּבּוֹ בַּכְּתִיבָה הַכְּבֵדָה קִלּוּחַ קַל : מַרְאֶה וָרֹד-חִוֵּר, כְּסִילוֹן שֶׁל דָּם וָרֹד מָהוּל בְּמֻגְלָה, הַנִּסְחָט מִמַּכָּה . לִבְּךָ אֲכוּל-מֻגְלָה . אָהַבְתָּ רְוָחָה עַל-פְּנֵי שָׁטִיחַ גָּמִישׁ . אָהַבְתָּ כְּבוֹד-יִחוּסִין, מוּחָשׁ רַק לְנוֹשְׂאוֹ . ...
To the book |
|
|