פרק רביעי גורלן של ידיים

בובת היד היא טובת לב . היא נוטלת חלק בחיי אנשים למרות שאינה בת אנוש , ואין ספק כי זהו סימן של ענווה . גופה , שנוצר על ידי ידיו המיומנות של הבובנאי , הוא בשר מבשרו של אדם שדם זורם בעורקיו וגידיו משתרגים . די בכך שהיד , אשר באמצעותה היא יוצרת קשר עם גופו של הבובנאי ועם כדור הארץ תישלף מתוכה – והבובה תקרוס , תשכב רופסת ורפויה , מרוקנת , חסרת תועלת . ראשה גורם לכובד משקלה , והיא נראית כגווייה מתה . אבל אם יד אנושית תשוב לנוע מתחת לבגדיה ותהפוך אותה שוב לגוף , הביטו וראו אותה שבה לתחייה , מתנועעת , מתעוררת לחיים שונים ומשונים אשר הבובה בעלת ראש העץ הנוקשה אינה מודעת אליהם כלל , ברוב אווילותה המתנשאת . ( סזאר צ ' יארדיני , Realta dei Burattini , 1925 ) יש דבר מה מסתורי בידיו של הבובנאי . בובת הכפפה הפשוטה , בובת כף היד , מראה כאן את עוצמתה של היד באופן מיידי . היד המחליקה לתוך דמות שנוצרה מעץ ואריג – היד הקטנה המהווה חלק מהותי מהגוף – הופכת לישות נפרדת המעניקה חיים ליצור מובחן ואינדיבידואלי . היד – הכלי והשלוחה של רצוננו – הופכת לכוח המניע , כוח פיזי ורוחני כאחת , של דבר מה שיש בו רצון וחיים...  To the book