פתיחה

ממוען של אחר גדול מסכי ( כפי שרעיון זה נמצא בשנות ה – 70 בכתב העת , Screen או הגלגול התיאורטי הקודם , הפרנקפורטאי , בדמות המניפולציה של חרושת התרבות את הצרכן — כמהות של השגה – עצמית אשלייתית למען העצמיות של החרושת ); עם זאת , אני מציע שלאוריינטציה זו , ולתיאוריות הפסיכואנליטיות הנוגעות לנרקיסיזם ולמבט המגבה אותה , עדיין יש הכוח להסביר את ההתנהגות הכפייתית של הצופים בעידן הסלפי , הפייסבוק והווטסאפ ( בעיקר , אך לא רק , של משתמשים צעירים ) . במסגרת תיאורטית זו אני שואל מהו מעמדו של הדימוי – כחיזיון בעולם המערבי בן זמננו ? איך הוא נצפה וכיצד הוא שולט בנו , הצופים שלו ? האם הוא מקור תרבותי – דתי ? נעז להציע הרהור על המצב התרבותי הנוכחי בכך שננסח את המצב המערבי והמצב הלא – מערבי , באותה מידה של מצביות , ככאלו שבהם היצורים האנושיים חווים , בנוכחי שבו הם חיים , את תחילתו של תהליך שבו הם יימצאו מתמזגים עם המפעלי וּ ת של האחר הגדול הטכנולוגי . נראה שלוגיקת החברות הזו מגשימה עצמה באופן הנמרץ ביותר בציר של המפעליות החזותית של האחר הטכנולוגי , הציר שעובד עם העין הטכנולוגית , הן בממד הפיזי והן בממד ...  To the book