פרק תשיעי זיכרונות בני עשור ומעלה

סיפורה של מאיה : " זיכרון אחד צורב ובלתי נשכח " ( I ) מאיה , בת , 28 היא אם לילדה קטנה , חיה בדרום הארץ , אנימטורית ומעצבת אתרים . הכרתי אותה דרך מרואיינת אחרת . הפגישה הייתה חמה ולבבית מתחילתה וניכר שמאיה שמחה מאוד לקראתה . מאיה הייתה יוצאת דופן בין המספרים בשמחה שהפגינה כלפי הפגישה , ותהיתי למה . ללא היסוס , כאילו הייתה מוכנה מראש לשאלה , אמרה מאיה שחיכתה שנים לספר את הסיפור הזה , העוסק בחרמות על ילדים , לשתף במכאוביה ולהעביר מסר חשוב . שאלתי אותה אם זו הפעם הראשונה שהיא מספרת את סיפורה . התברר כי היא כבר סיפרה אותו בהזדמנויות שונות ושהוא ממשיך לבעור בה והיא זוכרת אותו כסיוט . שאלתי אותה היכן היא מדרגת את הדחייה שלה בסולם של אחד עד חמש והיא ענתה כי למרות הכול סיפורה מדורג באמצע , ברמה בינונית . בשונה ממרואיינים אחרים , מאיה פתחה בתובנות שלה ממנו ורק לאחר מכן המשיכה לסיפור עצמו : החוויה הספציפית שחוויתי הייתה קשה ועמוקה והותירה בי טראומה בלתי נשכחת . אך היא הסתיימה אחרי תקופה קצרה וחלה ירידה ברמת הדחייה בהדרגה דווקא בגלל שהיא עוררה רעש , גרמה למבוגרים להתערב ולנפץ את בועת הבושה שחייתי...  To the book