עוז לא נרדם בלילות . הוא אומר שהוא עומד על המשמר שלא יהיה עייף מדי ביום למחרת , ואינו מקשר את עמידתו זו על המשמר – לתאוותנות שהוא קולט אצל חברתו החדשה , שבה הוא מאוד חושק . בתחילת הטיפול שלו עוז מדווח שהוא די מבולבל וחולה בימים האחרונים . הוא עסוק ביחסים שלו אתי כמטפלת שלו ועם חברתו , ומוצא עצמו מיטלטל בין סערה רגשית לבין ניתוק ורציונליות . הוא נע בין הפיתוי ללכת אחרי הרגש והסערה – לבין הקשבה לשכל השומר עליו ( " כמו קונדום " ) , אלא שהוא מרגיש שהשכל זר לו , שהוא מנתק אותו מעצמו . חברתו החדשה מצטיירת כמי שרוצה מין בלילות , בעוד שעוז נאחז בקשיי השינה שלו ועליהם הוא מדבר בטיפול . הוא לא מדבר על פחדיו מביצועיו המיניים אתה או על החשש אם יוכל לספק אותה . הוא חוזר ואומר שהוא מרגיש צורך להגן על עצמו בלילות דרך השינה – השינה היא הגבולות שלו , כך הוא שומר שלא יאבד את עצמו . אבל במישור המודע הוא נאחז בכך שהוא מפחד שאם יקיימו יחסי מין כפי שהיא רוצה – הוא לא יוכל לעבוד למחרת . כשעוז מרבה לדבר על הלילות הלבנים שעוברים עליו , במרכז מעייניו עומדת פרשת יחסיו עם חברתו : הוא מרגיש פחד מתמיד המלווה אותו –...
To the book