פרק שלישי הפרטנר המיני – הממשי, הווירטואלי והמפונטז

נכיר עתה את הפרטנר המיני במציאות העכשווית – כדמות אנושית ממשית , וירטואלית ומפונטזת . בהיסטוריה של התיאוריות על מיניות ניתן לדבר על שלוש תקופות במיצובו של הפרטנר בסצנה המינית , על פי הראייה הפסיכואנליטית . בהתחלה , העיקרון המנחה היה שהאדם הוא ישות ש ' מחפשת את העונג ' ( בעקבות פרויד ) , והפרטנר המיני היה על תקן של גורם המשתתף בפעילות היצר , יחד עם עוצמתו של היצר המיני , מקורו בגוף ותכליתו – הפורקן . בתקופה הבאה אחריה הפך האדם במהותו – למי שפועל כישות ש ' מחפשת את האחר ' . חשיבותו של האחר כמושא לקשר האנושי מן הילדות ואילך היא המעצבת את הדרמות המיניות סביבו : דרך פיתוח היכולת לבטוח באדם אחר ודרך הזמינות שלו , דרך האכזבות והפגיעות האפשרויות מצדו , בקשיים להשיג אותו ולהתנהל אתו – במין ובכלל ( בעקבות פיירברן ) . בתקופה השלישית , האדם נתפס כישות הנמצאת בתוך יחסים הדדיים מראשית החיים ( בעיקר בעקבות מיטשל ) . בתפיסה זו המרכיב הגופני , הבלתי נשלט במין ובקשר – מכניס לזירה הבינאישית יסוד אישי ודחפי שמחייב התאמה אל האחר , אבל גם יוצר קושי בהתאמה הנדרשת אתו . התחושות המיניות שלנו הן עוצמתיות ומלוות...  To the book