ברצוני לחדד את ההקשבה כיצד קולות ההורים המופנמים מן העבר מתנגשים בדרישות ההווה . קשה להאמין שהורים יכולים להיות מעודכנים – מתפקדים בקריירה ובחברה , שולטים בטכנולוגיה השלובה בחיי היומיום שלהם , משוחחים בנחת עם ילדיהם על עניינים משותפים , מקשיבים לאותה מוזיקה , משתעשעים באותם משחקי מחשב או במשחקים אחרים ויחד עם זאת הם יכולים להיות שבויים במידה זו או אחרת על ידי אידיאולוגיות עבר ורוחות רפאים של ילדותם . אלה פוגעות לעיתים באופן ניכר ביכולת שלהם להתמודד בהצלחה עם דרישות ההווה בקריירה ובמשפחה . אדגים זאת דרך המקרה של מיקי . מיקי גדל עם אב פצוע מלחמה , שהפך , כאופן של שיקום עצמי , למטפל הדומיננטי בבנו הקטן . לרוב מה שנעשה על ידו – בעיקר טיפולים פיזיים שונים בבנו – הוצג כנעשה ל ' טובתו ' של מיקי הקטן , אלא שהתבצע בחודרנות שלא לקחה בחשבון את רגשותיו של מיקי , את הצורך שלו לנווט במרחב הקטן של ילדותו המוקדמת . הזעם הילדותי והנגטיביזם ' ה – דווקא ' – שמיקי פיתח כצורות של מחאה והישרדות תגובתיות היו מנגנון מהותי שלווה אותו כל חייו . בתחום הקריירה שלו , גם כשהשיג משרה מקצועית מכובדת , שחשק בה מאוד – ...
To the book