מהטפה לשיח בשני קולות

הקושי לשמוע את קול הזולת ( במשפחה ) הן ניסיוני הקליני והן הספרות הפסיכואנליטית מראים שקשה לאדם להקשיב לקולו של הזולת . לכאורה , חל שינוי גדול באווירה המשפחתית ובגידול ילדים באשר לשמיעת קולו של הילד . מדי יום אפשר לראות הורים – אבות ואמהות , וגם סבים וסבתות – משוחחים עם הילד , משתפים אותו ושואלים לדעתו : באיזה גלידה יבחר , אם זה המקום והזמן לחצות את הכביש ; אם ילדה קטנה ממלמלת בקול רך וקובלת על כך שקסדת האופניים לא נוחה לה , כשאביה בא אחר הצהרים לקחת אותה מן הגן – הוא רוכן אליה , קשוב למילותיה , ומרגיע אותה : " לאף אחד הקסדה לא נוחה , אבל היא שומרת עלינו " . למה ומתי שמיעת קולו של האחר היא בכל זאת בעייתית במשפחה ? הורה יתקשה לשמוע את קול ילדו במצבים שבהם הוא מרגיש מאוים , חסר אונים , לא בטוח בקולו מול ילדו האורייני , המבין בהפעלת הטכנולוגיה ובקריאת מצבים חברתיים לא פחות טוב ממנו ולרוב אפילו טוב יותר , שרואה אותו במבוכותיו , בקוצר ידו , שמאתגר אותו . השיח ההדדי , הנשמע בין הורה לילדו בגינה , יכול להגיע למבוי סתום כשההורה ' לחוץ ' : אז הוא יפנה אל ' הטייס האוטומטי ' – לדפוס ההורי שהוא הפנ...  To the book