אהבה וחשק במשנת אבן סינא

אבן סינא השפיע רבות על הרמב " ם בתפיסת החשק שלו . הוא הציג את האל כאוהב וכנאהב ו " כחושק וכנחשק " , במקביל לתיאורו בתור " משכיל ומושכל " כפרשנות תיאולוגית שהציע לתפיסתו של אפלטון , שהחוכמה היא מן " הדברים היפים " . אבן סינא ראה ביופיו המהמם של האל והיותו נאהב על הכול ביטוי מובן מאליו של היותו יודע - כול , כמו בדרגה העליונה בסולמה של דיוטימה : אי אפשר שיהיה יופי או יפעה מעל ליופיה וליפעתה של מהות שכלית מוחלטת , טובה באופן מוחלט , חפה מכל היבטי החסרון , אחת ויחידה מכל צד . מחוייב המציאות הוא בעל היופי והיפעה המוחלטים . הוא המקור לכל הרמוניה , משום שכל הרמוניה שוררת בתוך ריבוי והרכב , או מיזוג ו [ האל ] הוא זה שהופך את ריבוייה לאחדות . ויופיו של כל דבר ויפעתו נובעים מכך שהוא [ קיים בדיוק ] כפי שהוא מחוייב להיות , וכל יופי שלא יהיה הוא במיטבו אצל מחוייב המציאות . [ אבן סינא , נג ' אה ' , עמ ' [ 245 אפילו האל מתענג בעונג האהבה כשהוא חושב על עצמו ומתעמק בידע הנובע ממנו , משום שהקיום האמיתי יפה לאין שיעור . בשיטתו של אבן סינא , המגדירה את האל כמחויב המציאות , האמת היא בת לוויה ליופי מרהיב , ש...  To the book