פרק ה: הארוס החינוכי

בפרק זה אני מבקשת להדגים את חשיבותה של האהבה במשנתו של הרמב " ם . קרבה יתרה יש בין האהבה לאמת המופנית לנמען מופשט , לבין האהבה הארוטית המופנית לנמען בשר ודם . הרמב " ם מתאר שתי אהבות אלו כדחף בלתי נשלט , הדוחק באוהב לבטל את עצמו כליל ולהתמזג עד כלות באהבה . כמו בתפיסתו השכלית של הרמב " ם , גם באהבה זו , מיטשטשת ההפרדה הברורה בין מושג האהבה לבין הייצוג הממשי שלו בדמות האוהב . כפי שבאהבת אלוהים השכלית האוהב עורג למיזוג מושלם בין שכלו לשכל האלוהי ולשיתוף מוחלט בתוכני הידע ) " שכל , משכיל ומושכל " ( , כך גם בדימוי הארוטי של הלמידה שמשרטט הרמב " ם , מתפוגג ההבדל הברור בין תוכני הידע לבין המורה . בתפיסת עולם אמונית יש לאהבה חשיבות יתרה , משום שהיא מחליפה את הציות הכפוי בהתעוררות רצונית כלפי הישות הנערצת . ואולם , כשדגם זה מועתק למערכת היחסים האנושית , הזדהות המורה עם תוכני האמונה והזדהות התלמיד עמם עלולות להתדרדר לדפוס אלילי , שבו האישיות רבת הכוח ובעלת הידע ) המורה ( מאמצת את נקודת המבט המעריצה של האישיות החלשה , המבולבלת והפגיעה ) התלמיד ( , ומנצלת את התמסרותה . תפיסת האהבה של אבן סינא רוא...  To the book