פרקים לב-לד בחלק הראשון של מורה הנבוכים ופרק לב בחלק השלישי

התחשבות חוקי התורה במוכנותה של האומה לעבור מאמונה אלילית לאמונה שכלית , מקבילה להתחשבותו של המחנך במוכנותו של הלומד להתקדם מפרקטיקה מעשית להבנה עקרונית ומלימודים מעשיים ללימודי המטאפיזיקה . בשני המקרים הרמב " ם סבור שאין טעם לסמוך על תפקודיות נרצעת או על נס , אלא רק על התמסרות ללמידה מאהבה ומרצון . התחבולה האלוהית היא מעין פרדיגמה חינוכית עליונה , שעקרונותיה משרתים את המחנך בשר ודם . הפער בין האל היודע כול לבין המחנך-מנהיג האנושי , מקביל לפער שבין המחנך - מנהיג לקהל לומדיו , והוא הסיבה לפרישתה של שיטה חינוכית , המושתתת על אותם שלושה עקרונות פדגוגיים : עקירת הרגל רע וגיבוש הרגל טוב , הדרגתיות , העמדת תכליות ביניים התואמות לתודעת הלומד . לדברי הרמב " ם , על המחנך האנושי לנקוט " אופני ההערמה " בבואו לפרוש בפני תלמידיו את " ההשקפות הנכונות " . המטאפורות הדמיוניות לא נועדו להסתיר את האמת מפני ההמון , אלא להכין אותו לרמת החשיבה הנדרשת לפיתוחה של אמונה שכלית . כמו במעבר מדת אלילית לדת שכלית , הדמיון הוא שלב ביניים הכרחי ( בהנחה שהמורה מודע לכך שאין הדמות הטוויה בטקסט סיפורי ומעצים , הדבר עצמו...  To the book