גן העדן המסורתי כפרדיגמה של כשל חינוכי

לא רק למורה לנבוכים , לכל מורה , סיפור גן העדן ממחיש באופן ציורי ונוגע ללב את התלמיד העקשן . תלמיד שגם בבית ספר אלוהי שאין מושלם ממנו , יעדיף בבואה בדיונית ומושכת של הדעת . יש נוחם בכך שגם המורה האלוהי נאלץ להתמודד עם תלמיד מרדן שמתעקש על ידע " נחמד להשכיל " . תלמיד שנפשו יוצאת לדעת שלפני הכול היא " תאווה לעיניים " : שובת לב וססגונית , תחת דעת מזינה אך קשה לעיכול , דעת טעימה שכיף לנגוס בה . ראינו לעיל שהרמב " ם מקרצף מסיפור גן העדן את כתמי המיתוס האלילי שדבקו בו מימיה של הדת האלילית עובדת האדמה , שאמונתה שלטה בעולם לפני בואה של הדת המונותיאיסטית . בפרק לב של החלק השלישי , אחד הפרקים החשובים במורה הנבוכים , הרמב " ם פורש את השיקולים החינוכיים של המחוקק ומייסד הדת . שיקולים אלו הולמים את 128 בהקשר של האדם האידאלי והשכלי , החוקיות של העולם היא הרלוונטית ( ולא החוויה וההתנסות ) משום שהתפיסה השכלית נוגעת רק לאוניברסל ולארגונו . השיקולים של המורה - המחנך בבואו ללמד את הדת השכלית - המטאפיזית . תהליך הלמידה מושתת על התקדמות אישית והדרגתית מלימוד מעשי ומונחה , ללמידה המבוססת על חשיבה עצמית חופש...  To the book