אושר מדומה וגירוי יתר

השכליות היא " צלם אלוהים " באדם , משום שהיא מכשיר הניווט שלו בעולם אלוהי . בהנחייתה של השכליות הוא מסוגל לבחון את התנהגותו לפי שיקולי תועלת , ולא לפי דחפי ההנאה . דחפי הגוף נענים לתחושות של נועם , ונדחים מתחושה של כאב . לכאורה , זהו מעגל קסמים המתחזק את עצמו , ושיעור העונג הנגרף רק גדל ועולה עם הזמן : ככל שהוא שכלי פחות , כך הוא גופני יותר , וככל שהוא גופני יותר , כך מטרותיו מידיות יותר ומספקות יותר . ואולם , הפרזה שאינה מווסתת עלולה להסב כאב רב בסופו של דבר . הזלילה תדרדר את הפרט להשמנה ולחולי , ואילו השתוללות מינית תמיט אנרכיה גמורה על הסדר החברתי , ותפרע כליל את מרקם היחסים הזוגי והמשפחתי . רדיפת האושר המדומה היא , על פי הרמב " ם , הסיבה העיקרית לסבלו של האדם , לתסכולו ובסופו של דבר למותו . אך היא גם הסוד של כלכלת השפע הקפיטליסטית , המנצלת את חולשתו זו של האדם ודוחפת אותו לצרוך עוד ועוד סיפוקי אושר מדומה , בלי שתעניק לו בתמורה הארכה קטנה של רגעי המרגוע . התרבות המודרנית הפכה את גירוי היתר למאפיין הראשי שלה , לא רק בתחום צרכנות הפרט . השידול המיני , הפיתוי , האסתטיקה המינית והבידור ה...  To the book