המדברים והדיבור החיצוני

בספר מורה הנבוכים הרמב " ם יורה את חצי ביקורתו באותם תיאולוגים , הקרויים " מדברים " ( " מתכלמון " ) . תיאולוגים אלו האדירו את שליטת האל בעולם באמצעות הקטנת השכליות , משום שראו בשכליות ובטבע חוקיות וסדר המתחרים ברצון האלוהי . ה " מתכלמון " העמידו בפני הרמב " ם תמונת ראי מעוותת של כל מה שהעריץ . הם עוררו את חמתו בכך שלכאורה יצרו דת בעלת מענה דברים פילוסופי , אך תחת הלוגוס , המילה במובנה הכללי , האלוהי המופשט , התגדרו במילה במובנה הנאמר , ב " כלימה ’" , או ב " כלאם " , כלומר בדברנות מתוחכמת , הבאה לגנוב את דעתו של השומע . הרמב " ם הקדים את המשמעות לדיבור , ואילו ה " מתכלמון " סברו שכל מה שעולה על הלשון , גם עולה על הדעת , וקיומו הוא בגדר אפשר . ה " מדברים " הלכו בדיוק בכיוון ההפוך לרמב " ם . הם פסלו את החוקיות הטבעית ותלו כל התרחשות ברצונו של האל . היות ומגמתם הייתה להוכיח שאין גבול ליכולת האלוהית , ויתרו במכוון על ההגבלות הלוגיות והריאליות . התוצאה הייתה השוואה גמורה בין השכל לבין הדמיון . הם העדיפו לראות במציאות הקיימת ביטוי לרצונו העכשווי של האל , ולא צירוף הכרחי של חוקי הטבע . לשיטתם ...  To the book