הדִּבְּרות והדִּבּוּר

מעמד הר סיני הוא מקרה מובהק המנהיר את חשיבותו של הדיבור החיצוני לעבודת המחנך . בפרקים שבהם נדרש הרמב " ם לנושא תוארי האל הוא שוקד להבהיר שהאל , הישות השכלית המרוממת , איננו משמיע קול ממשי כאחד האדם . מעניין אפוא לראות כיצד הוא מפרש את ההתגלות בראש הר סיני , שהרי בהתגלות זו שנועדה להנחיל לקהל עצום ורב -גוני ביכולותיו את חובותיו הדתיות , העם נחשף חשיפה בלתי אמצעית לאל . הרמב " ם , כמו פילוסופים רבים , החל בסוקרטס , מאמין בתשתית שכלית המאחדת את הכרות כל בני האדם . הוא רואה את תוכנם של שני הדיברות הראשונים כעניינים שכליים אוניברסליים , שהכול שווים ביכולותיהם לקלוט אותם . לפי פירושו למעמד הר סיני , משה פונה לכושר שכלי בסיסי זה כשהוא מתגייס לבאר להמון העם מהו פשר הקול ששמעו : ועם כל מה שציינו עוד בעניין זה , היוצא מן הכתובים ומדברי החכמים הוא שכל ישראל לא שמעו במעמד הזה אלא קול אחד בלבד פעם אחת והוא הקול אשר ממנו השיגו משה וכל ישראל : " אנכי" ו " לא יהיה לך " . ( שמות כ , ב - ג ; דברים ה , ו - ז ) משה השמיע להם זאת בדבריו בפירוט הגאים נשמעים . [ מורה הנבוכים , ב , לג ] לדבריו במורה הנבוכים ,...  To the book