הקורא האידאלי והקורא האידאולוגי

כשהרמב " ם כיוון את ספרו אל הקורא , הוא היה מודע לתהום הרבוצה בין מחשבותיו הוא למחשבותיו של הקורא , וביקש להבטיח שהקורא המבין את כוונתו מודה בלבו שהאמונה היא יותר מגחמה פרטית של אינדיבידואל הצמא להכרה . אם אמונה שכלית מבוססת על הלימה בין המציאות לבין התודעה הבוחנת אותה , אז כמו שאין מציאות חלופית , כך גם אין תודעה חלופית . אין הבדל בין תודעת הקורא לתודעת הכותב , אם שתיהן מופנות אל המציאות . והנני משביע בה ’ יתעלה את כל מי שקרא מאמרי זה , שלא יפרש בו אף מלה אחת , ולא יבאר לזולתו ממנו אלא מה שהוא מפורש בדברי מי שקדמני מחכמי תורתינו המפורסמים . אבל מה שיבין הוא ממנו ממה שלא אמרו זולתי מן המפורסמים שלנו - אל יבארהו לזולתו . ואל יתפרץ להשיב , כי אפשר שמה שהבין מדברי היפך מה שרציתי , ויזיקני תחת רצוני להועיל לו , ויהיה משלם רעה תחת טובה . [ מורה הנבוכים , א , צוואת מאמר זה , עמ ’ יב ] לדברי הרמב " ם , מה שפוגע בהבנה יעילה של תורתו הוא קריאה בלתי שכלית , ולא היעדר אמונה . בעוד הקורא האידאלי מקיים את התנאי שקבע אלפאראבי לשכליות , הקורא המזיק הוא הקורא ששם את עצמו במרכז השיח . הקורא האידאלי יתו...  To the book