המשל הפילוסופי של אבן טֻפַיְל (Ibn Tufayl)

בחיבורו המפורסם חי בן יקט ’ אן ( בתרגום לעברית : חי בן מקיץ ) מתאר הפילוסוף המוסלמי האנדלוסי אבן טפיל ( 1185 - 1116 ) את המאמין האידאלי בדמותו של פילוסוף הגדל באי בודד . עלילתה של האגדה הפילוסופית שרקם אבן טפיל , ממחישה את השקפתו של אלפאראבי שהשפה הפילוסופית אינה זקוקה לקשר אנושי . מתן השמות לדברים הוא פעולה לוגית - תודעתית , המתרחשת רק בתודעתו של האדם החושב . אדרבה , האי הבודד מתואר כמקום מושלם לצמיחתו של פילוסוף דתי בשל ניתוקו מחברת בני אדם , מדעות קדומות העלולות להכתים את הכרתו הצלולה , ומשותפים המאיימים להסיח את דעתו . דוגמאות בולטות להשפעתה הרבה של החברה על השפה הן למשל ההבחנה בין לשון זכרית ללשון נקבית המשפיעה על היחס אל שני המינים , ההבדל בין שפה גבוהה לשפה נמוכה המשפיע על המעמד ועל המיצוב החברתי , ושימושם של גופים קולקטיביים בשפה הייחודית להם , המשפיע על יצירת זהות עצמית ולאומית , כמו שממחישה השפעת החייאת העברית על החייאת האתוס הציוני . סיפורו של חי בן יקט ’ אן מתחיל כשהוא נפלט אל חוף אי נידח , שרגל אדם טרם דרכה בו , בעודו עולל רך . הוא ניצל בזכות צבייה המאמצת אותו אליה , מיניק...  To the book