השפה שאין מדברים בה

מנוי וגמור עמנו שתפקידה של השפה הוא לקשר בין מדברים שונים . האדם הפוסט מודרני מסמיך תקשורת לשיח פטרוני , יזום , קולני , צורמני וקלישאתי , הנלחם על הקשב של השומע ללא מנוח וללא מרגוע . התרבות שלנו כה תקשורתית , שנתקשה להעלות בדעתנו שפה שאין משתמשים בה כדי להשמיע קול . הדבר , כל דבר , הוא סתמי לגמרי , אנונימי ונידח , עד אשר הוא מושם בפיו של מדבר , ההופך להיות דוברו . באופן אבסורדי , תפיסת השפה של הרמב " ם נועדה להכשיר את האדם להבנה שהמסר השכלי הוא פרי מחשבה , ולא פלט מוחש כלשהו . הוא טקסט ללא טקסטורה . לשיטתו של הרמב " ם - שיטה המבקשת לקרב את המאמין ככל האפשר לאלוהי המשמעות - הדיבור הנשמע אינו אלא הסחת דעת . האדם הרגיל יצליח אולי לוותר על דיבור קומוניקטיבי , כאשר יהיה מודע לאי - רלוונטיות שלו ליצור החושב , הממצה את ייעודו בחקירה ובכתיבה , אך האדם המאמין נדרש לוותר על הדיבור כדי להתנקות מדמות האל הקולי : האל המתרה במאמיניו בקול רועם ומזהירם בקול זועם . האל הלואט באוזני מאמיניו דברי אהבה , ומשכנעם שהם בחיריו . האל הלוחש דברי נחמה באוזני החלש והפגיע , הנאהב והמבוזה . כדי להשתחרר לגמרי מאחיזת...  To the book