גופמן עסק בתיאור של עולם יחסי הגומלין , אותו הוא חקר באמצעות צפייה בהתנהגותם של בני אדם . הוא נמנע מלעסוק בשאלות מוסריות ופסיכולוגיות , אך מושגיו מביאים אותנו אל סף עולם האתיקה ומרימים מעליו את המסך . מאחוריו נגלית ההכרעה האתית כזמינה לכל אדם בכל רגע , בשעה שהוא או היא תופס / ת את עמדת הקהל לביצוע של זולתו . ההכרעה על התגובה היא זו שמסתברת ממושגיו של גופמן כיסודותיו של המרחב הציבורי , גם כאשר השותפים ליחסי הגומלין אינם מודעים לאפשרותה . ההכרעה כיצד להגיב לביצוע של שותף / ה ליחסי גומלין מסתברת כהכרעה שתקבע את איכות הביצוע , והיא זו שתקבע את דפוס היחסים ואת דמות הזולת . תובנותיו של גופמן מציגות עולם שאין בו אמת מוחלטת , זולתי הגדרות מצב הנראוֹת כאמת שאין בלתה . אולם אין פרושו של דבר שהמוסר עולה מתורתו כיחסי . המרחב המוסרי עולה מתורתו , בדומה לזה שעולה מתורתו של דיואי , כמצוי כל העת ברקע היחסים בין בני אדם וכנוצר ברגע שנוצרים יחסים , מתוקף האפשרות הטמונה ביחסים הבין אישיים לכבד את הגדרת המצב של הזולת , להשיב לו אותה משעה שזו התערערה או להעניק לו אחת מכבדת ונוחה משעה שאין הוא יכול לעשות זאת...
To the book