|
|
במערכות החינוך הקונבנציונליות הדגש בחינוך לכבוד מושם על דרישות מהתלמיד : דרישה לציות , דרישה לשמירת כללי ההתנהגות , לברירת המילים בפניה אל תלמידים אחרים ולשמירת מרחק פיזי ממורים ומתלמידים . מושגיו של גופמן מסיטים את הדגש ביחס הכבוד אל האדם הדורש – הפועל , כמו , למשל , המורה : זהו יחס של האדם הפועל אל האחר ממנו , למשל , התלמיד , יחס המאפשר לו לשמור על המרחבים הנסתרים גם בשעה שהכוח נתון בידיו של המורה לפרוץ אותם או בשעה שאלו נחשפים בפניו . יחס כזה מאפשר לתלמיד לשחק את התפקיד אותו בחר על ידי הסרת הדרישה להתאים את ביצועיו לכללי משמעת , ועל ידי חיבור תגובה מעצימה לביצוע שלו , גם אם הוא כושל . משמעות הדבר היא כי אפשרותו של יחס הכבוד , המופנה כלפי ילדים , תלויה במורה או בהורה – שיכולים בכל עת להעניק אותו או להסיר אותו . הדבר עונה לאינטואיציות , הבסיסיות בדרך כלל , המלמדות אותנו שיחס הכבוד הוא תחליף ליחסי כפייה , ולא תוצר שלהם . אמרנו כי לפי גופמן , יחסי הגומלין רצופים במאבקים על הגדרות מצב , וכי בכל רגע ורגע אנו יכולים להפר את הגדרת המצב של האחר , לשמור אותה או לשמור על הגדרת המצב שלנו . גופמ...
To the book |
|
|