|
|
זה של הניצב בעמדת קולגה . כך , כשאדם עוטה צעיף בצבעי קבוצת הכדורגל האהובה עליו ומתייצב ביציע האוהדים , הוא מצהיר על עצמו כדמות אוהד , ומתוך העמדה שדמות זו מקנה לו במרחב החברתי פיזי בתוכו הוא לובש את הדמות הזו , נפתח בפניו מכלול ביטויים ומחוות שהוא רשאי להשתמש בהם . עם תום המשחק , בבית או בעבודה , ילבש דמות אחרת , על במה אחרת , וסל הביטויים והמחוות בהם יוכל להשתמש לצורך הצגת דמותו ישתנה באופן קיצוני . למעשה אמרנו את הדברים בפתיחה , כשהצגנו את מושג ה ' רושם ' של גופמן , ובתת הפרק ' פוזות ' . אמרנו קודם גם שחופש התגובה נתון לאדם הן בתוך מסגרות השיח אותן בנה לעצמו , או שנבנו עבורו , והן על ידי יציאה מהן . הוספנו גם שמחיר היציאה עלול להיות כבד , כמו גם מחירה של תגובה לא מקובלת . יחד עם זאת , כאמור , הבעיה , פעמים רבות , אינה המגבלות על חופש התגובה הנתון בפועל , אלא המודעות לכך שחופש התגובה בכלל קיים . היתלותו של אדם במגבלות התפקיד , או במחיר היציאה ממשחק מסוים , עשויה להיות , בדיעבד , כיסוי על כך שהמצב הקוגניטיבי של הדובר לא אפשר לו בשעתו , או לא מאפשר לו כיום , לדמיין מציאות בעלת ' במות ' ...
To the book |
|
|