מותר האדם

אמרנו כי היחסים עם הזולת מתחילים ברגע בו אנו לוקחים בחשבון את תגובתו למעשינו , ולכן ברגע שאנו באים ביחסי גומלין , עלינו לחשוב על הרושם שתיצור התנהגותנו . לכן קבע גופמן שהיכולת שלנו ליצור רושם מסוים היא האבן הראשה של החיים החברתיים : היא זו שהשליטה בה מייצבת את יחסי הגומלין והיא זו שאובדנה מפרק אותם , כמו גם את יכולת השליטה של האדם בהם , את יכולתו להבין מה מתחולל במסגרותיהם ואת התגבשות הניסיון התקין שלו . הכלב לא מסוגל לשלוט בעשיית הרושם . כשישמח לקראתנו , יקפוץ תוך הפגנת שמחה ויתרפס לרגלינו ; כשיכעס – ינבח וינשוך . גם השיכור אינו מסוגל לכך : הוא אינו שולט בתגובותיו , וחושף את מה שהיה נכון להסתיר . האסיר כמעט שאינו מסוגל לכך : הסוהרים כופים עליו לבוש בו עליו להופיע בציבור , ולבוש זה מסמל עבור הסובבים אותו כי הוא מצוי בסטטוס נמוך שעלול לגרום לילדיו צער ותסביכים אם יבואו לבקרו . בנוסף הוא אינו יכול לומר את כל אשר ירצה , והוא מחויב לומר דברים שאותם אינו חפץ לומר ולפעול בדרכים בהן היה מעדיף שלא לפעול . האדם החופשי והבוגר יכול לבחור את תגובותיו , להתלבש כרצונו , להשתמש באביזרי אופנה ולהשתמש ...  To the book