לילך לחמן האם זיכרון השיבה הנמסר באודיסאה הוא סיפור גבורתו של האב או שמא סיפור חניכת הבן ? והאם " אי שם שם הוא " , המחזור האחרון שכתב אבות ישורון מאות רבות של שנים אחר כך , מעמיד את זיכרון הילדות על הבטחת הבן , או שמא הוא נרקם במשולב עם קול האם ? עד כמה פתיחתו של הזיכרון לריבוי קולות מעצבת את מעורבותנו ומנתבת אותה אל רגע גבולי שבין עבר לעתיד ? בקריאה משווה בין הומרוס לישורון , אין כוונתי לטעון להשפעת האודיסאה על " אי שם שם הוא " , אלא להפך , לדון בשאלת הזיכרון באפוס לנוכח משבר הזיכרון כפי שהוא מעוצב בליריקה של ישורון . אך כפי שיתברר בהמשך , התנועה שלי בין שתי היצירות לכודה בתוך מעגליות המייחדת , אולי אינהרנטית , את המבט המאוחר ; כך , למרות העדפתי להקדים את ה ( פוסט ) מודרני ( ישורון ) לעתיק ( הומרוס ) , קריאתי בישורון אינה חפה מן הפרספקטיבה ההומרית . על כן אני מקווה כי קוראי המאמר ניחנו באותו אורך רוח הנחוץ להלוך ושוב אחורה וקדימה בזמן . דומה כי בשתי היצירות , הנבדלות בזמן , במקום ובסוגה , אי הוודאות בנוגע לשיוכו של הזיכרון לזמנים שונים ולפרספקטיבות מרובות מסיטה את מוקד הקריאה מתכניו ש...
To the book