המ(י)לה אריך אוארבך, הצלקת ושאלת הספרות

פיגורה המשליכה את הסיפור המקראי בבחינת מעשיית עם , ורואה בו הקדמה בלבד לסיפור הממשי , סיפורו של המשיח הנוצרי . בחזרתו לקרוא בסיפור העקדה ( ולא בסיפורי הברית החדשה ) בבחינת מחוות פתיחה לשאלת הספרות המערבית , אוארבך שב לעיון מחודש במסורת העברית הקדומה גם ללא כפיית הפרשנות הנוצרית . את המ ( י ) לה העברית – את גוף השפה הנימול – צריך אפוא לשחרר מן הצליבה , מגופו של המרטיר ומתודעת הקורבן . דבר מה אחר , דיבור ( לוגוס ) אחר , מילה אחרת , מתבשרים בבשרו של יצחק . שאלנו : מהי המילה הזאת ? האם זו המ ( י ) לה העברית הדחויה מן המסורת הנוצרית , הקרויה לביטול , לכיליון ברוח ? ידועה לנו תביעתו של פאולוס לבטל את ברית המילה : באיגרותיו הוא שב לפרשה כעדות לשקיעתה של היהדות בחטא ובסדרי הגוף המתועבים ( " אל הרומיים " , פרקים . ( 4 , 3 ברית המילה , הסרת העורלה , היא מחווה בזויה המבטאת את מהותו של החוק – מהותה של " התורה " והברית הישנה המעודדות את החטא . תחת זאת המאמינים נקראים לברית אחרת , חדשה : הברית שברוח , הברית שבלב . אך ביטולה של המילה גוזרת גם את ביטולה של העברית . פאולוס כותב את איגרותיו בלשון תרגום ...  To the book