בטי שרייבר " יש לך פוטנציאל , אבל ... " הוא משפט מוכר , מוכר מדי אולי , לילדים החווים קשיים בלמידה . הם ישמעו אותו לראשונה באספת ההורים בנוכחות הוריהם , והוא מבלבל , מביך , ולא ברור אם מדובר במחמאה או בביקורת . אין ספק שהמשפט הזה שעומד באוויר מתסכל את כל הנוכחים : את המורה , שרצתה לתת מחמאה להורים , שהרי היא רואה ילד פיקח ואינטליגנטי , אבל אינה יודעת איך אפשר לגרום לו לרצות ללמוד ולהכין את משימות הכיתה ; את ההורים , שמרגישים חסרי אונים משום שבכל יום הם עומדים בחזית מאבק חדשה מול הילד כדי שיכין את שיעורי הבית , ואינם יודעים אם הוא אינו רוצה או אינו יכול ; ויותר מכול – את הילד , משום שאמירה זו היא ציפייה נוספת המצטרפת אל עומס הציפיות הנדרשות בכל יום , ציפיות שהוא אינו מצליח לעמוד בהן . המשפט שאמור להיתפס כמחמאה מתפרש אחרת : " שוב אכזבתי , אין לי שום אפשרות להגיע לפוטנציאל הזה שכולם מדברים עליו " . בעשור האחרון מתרחשים שינויים תכופים בטכנולוגיית המידע ובמגוון האפשרויות להוראה ולמידה . בעידן שבו הטלפון הסלולרי הוא שלוחה של הגוף שלנו , והמחשב הנייד או הטאבלט נמצאים כמעט בכל תיק , אנו יכולים...
To the book