גישה הומניסטית ודיאלוגית כעמדת מוצא להוראה הפרטנית

נארוד אלוני מי שיש לו איזה " ל ָמ ָּה " שלמענו הוא חי יוכל להתמודד עם כל " איך " . ברעיון זה , שמופיע בתחילה בהקשר פילוסופי אצל פרידריך ניטשה ואחר כך בהקשר פסיכולוגי אצל ויקטור פרנקל , גלום בעצם המפתח להבנה ולהגשמה של ההוראה הפרטנית . ה " למה " של ההוראה הפרטנית מעוגן בהשקפת עולם הומניסטית שמחויבת להעמיד לכל אחד ואחת , קל וחומר לכל ילד וילדה , הזדמנות הוגנת ומותאמת להתפתחות נאותה ולחיים של כבוד ומשמעות על יסוד ערכי הליבה ההומניסטיים של כבוד האדם , שוויון ערך האדם והמימוש המיטבי של היכולות והנטיות הגלומות בכל אחד ואחת לקראת חיים של איכות ומשמעות . עמדה ערכית הומניסטית זו אינה מובנת מאליה . לאורך ההיסטוריה האנושית אימצו אותה רק מעטים , וגם בימינו אלו היא עדיין לא קנתה לה אחיזה במרבית מדינות העולם . במילים אחרות , הבדלים בין - אישיים ובין - תרבותיים – החל בסוגי אינטליגנציה שונים , עבור בליקויי למידה והפרעות קשב וכלה בשונות על רקע גזע , מגדר , אתניות , דת , לאומיות ומעמד – משמשים לא פעם בסיס להדרה ולהסללה של תלמידים רבים אל נתיבים נחותים של למידה , חינוך ותעסוקה . בהקשר זה אפשר להצביע על מ...  To the book