פרק שבעה-עשר פרידה

בניגוד לנוהל המקובל , בתום ההצבעה בכנסת על הרחבת תחולת חוק לימוד חובה על כיתות ט ' ו י ' ביקש זיאמה רשות לעלות על הדוכן ולומר דברים אחדים . לאחר שהביע סיפוק מהחקיקה החשובה הוא הודיע , כבדרך אגב , כי החליט לפרוש מהכנסת אחרי הבחירות הקרובות , שנועדו להיערך כעבור ארבעה חודשים , וכמובן גם לא לכהן בתפקיד שר החינוך והתרבות בממשלה העתידה לקום אחריהן . בהתייחסו לשנותיו בתפקיד שר החינוך סיכם זיאמה בהתרגשות ניכרת , כי הן אולי היו השנים הקשות ביותר בחיי , אך גם השנים החשובות ביותר בחיי . זכיתי ליטול חלק בהאדרת מערכת החינוך , שאחרי ככלות הכל היא שיר השירים של כל מה שנעשה בחיי המדינה , כי אין תחום בחיי המדינה שאינו יונק ממערכת החינוך . היתה זו חובה גדולה , אך גם זכות גדולה . מתוך רצון לומר את הדברים פנים אל פנים , הוא סיים את נאומו הקצר , בהבעת " תודה עמוקה והוקרה " לחברי ועדת החינוך של הכנסת ולכל חברי הכנסת "על ההבנה , על ההתחשבות ועל העזרה " שהושיטו לו . לאחר שסיים את דבריו הוא חזר אל שולחן הממשלה ; אבל כעבור זמן , כאשר יצא מן האולם ושב אליו , הוא העדיף לשבת במרחב של חברי הכנסת . אפשר שביקש להוסי...  To the book