"מְתַכְנְנִים אֶת הָאֲפַרְסְקִים שֶׁל מָחָר עַל 'אֵירוֹפָּה' וְסִיגָרְיָה בֵּיתִית" לאומיות, יהדות ואוניברסליות בספרות העברית של שנות השמונים

אלף לילה ולילה מעזה " ) , בעל עוצמה חייתית ופראית , מזיק ומסוכן ( " גופו שפיפון גמיש / עיניו תשובה לאש " ) . בשרשרת האפיונים הזאת היא מנסחת מבט אוריינטליסטי טיפוסי , שכפי שתיאר אדוארד סעיד , מיטלטל בין משיכה ארוטית למזרח לבין סלידה והירתעות ממנו ( סעיד , . ( 2000 דמותו של חסן משרתת לאישור עליונותה של הדוברת במערכת יחסי הכוחות ההיררכיים במרחב המטע , וכך גם עיצובו כהופכי לה נוצר מתוך פחד וחרדה לאחדות זהותה היהודית ישראלית . יתרה מכך , נראה שמשעול " זקוקה" לנמען שיהיה חריג במרחב המטע , שלעומתו ובאמצעותו תוכל לכונן את זהותה כשייכת למקום ולתרבות . אבל קריאה קשובה של השיר מראה שהיחסים הנרקמים בין הדוברת לחסן , בין שליט לנשלט , בין בעלת הסמכות למוכפף , אינם כה קבועים ובינריים , ושהסכמטיות אינה נוקשה אלא גמישה הרבה יותר והיררכית פחות . בהסתמך על הומי באבא אפשר לראות שבמפגש המשותף של הדוברת וחסן ובדיאלוג ביניהם נוצר " מרחב שלישי " שבו הזהויות מטושטשות ומאפשרות אתגור של ההבחנות הבינריות וההיררכיות המסורתיות ( . ( Bhabha , 1990 a , 1990 b , 1994 באבא , שניסח את הדגם התאורטי שלו מתוך עבודתו של סעי...  To the book