לשונם של שופטים ודיינים בפסקי דין

א . בקשת לשון מופת לעברית הכתובה ידוע לכל המצוי בהתפתחותה של הלשון העברית המודרנית , שלא הותקנה כה עד ה > ום מערכת של כללים או של המלצות לסוג הלשון שנוכל לראות בו דוגמה ללשון התקנית הכתובה . הכול מכירים את הלשונות העבריות המהלכות בצימר , בכתיבה מכאן ובדיבור מכאן , אלא שלא נעשה ניסיון לנבש אחת מהן כלשון של תקן . כנראה , עדיין לא הוכשר הדור לכך . נראה שאחת הסיבות למצב זה של " לא איכשר דרא " היא שבמשך זמן רב הורגלנו לראות בלשון המקורות הקלסייס שלנו , בלשון המקרא או בלשון חכמים , לשון מופת לעברית הכתובה , והתעלמנו מתביעותיה של העברית החיה לקבוע לדורגו מתוכה את לשון המופת לכתיבה . לכאורה לא היה קשה לפנות אל לשון סופרינו ולמצוא ביצירותיהם הדרכה לעיצובה של לשון הכתיבה התקנית בעברית של ימינו . אלא שלא נבחרה לפי שעה דרך זו , בעיקר משום שלשם כך יש צורך בעריכה מוקדמת ומייגעת כדי לכור מהספרות היפה את הטקסטים המייצגים את קולם של מחבריהם ( ולא 1 של הדמויות שהמחברים מפעילים ביצירותיהם ) . האם אין לנו אלא להמתין עד שתיעשה עבודת העריכה הנחוצה , וכל זמן שהיא לא תסתיים לא ייעשה דבר לקירובו של עיצוב לשון...  To the book